לזכרם של בוגרי ועובדי הכפר שנפלו בעת שירותם

הַחַיִּים-בִּזְכוּתָם – אוֹמְרִים  /  אורי-צבי גרינברג

הֵם הָיוּ בְּחִירִים, רוֹנְנִים... קוֹלָם נָדַם.
בְּנֵי גֶזַע דֶּוִד שֶׁנָּפְלוּ וְחַרְבָּם בְּיָדָם.
וּפְשׁוּטִים וַחֲמוּדִים כְּדוִד הַנַּעַר מִמִּשְׁפַּחַת הָרוֹעִים...
וְהֵם יוֹדוּךָ עָפָר, אֱלֹהִים!
עֲפַר גּוֹלְלָם אֵינוֹ עֲפַר מָוֶת...
מִמִּין – זֶה – עָפָר יָצַרְתָּ – קֶדֶם אָדָם.
מִמִּין – זֶה הַר הַבַּיִת, הֶעָפָר וְהַסֶּלַע,
הֵם יוֹדוּךָ – עָפָר – מִמִּין – זֶה... הֵם אַלְמָוֶת!
אֵין אֳמֶת זוּלָתָם וְאֵין הוֹד מִלְּבַדָּם.
וַאֲנַחְנוּ בַיְּקוּם – זוּלָתָם – אֵינָם אֶלָּא
חַיִים – בִזְכוּתָם, בְּזִיוָם גַּם נִזָּבֶד.
הַמֶּבִּיט לְקִבְרָם חָדַל לִהְיוֹת עָבֶד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.