משפחות שכולות, בוגרי הכפר ותלמידיו
סופו של חודש ניסן ותחילתו של חודש אייר ספוגים בטקסי התייחדות וזכרון עם בני עמנו שנרצחו בשואה ועם חיילינו, ממשיכי דרכם, שנהרגו בהגנה על מדינת ישראל כדי לשמרה כמדינה חופשית.
ביום זה, יום הזכרון לחללי מלחמות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אנו עוצרים את שגרת החיים הרגילה, מתכנסים בתוך עצמינו, משפחתנו, חברינו הקרובים, בוגרי הכפר, ומתייחדים בחרדת קודש עם זכר הנופלים.
בני משפחות הנופלים של חברינו, בוגרי ימין אורד. בשבילכן יום הזיכרון לא מתחיל בצפירת הדומייה החדה והמרעידה לזכר הנופלים. אתן, המשפחות, שרויות בזיכרון יום- יום שעה- שעה. היגון והזיכרון לא מש.
לנו נותר רק לחבק, לעטוף, להבין, לתמוך ולהבטיח שנמשיך את דרך הבוגרים שנפלו.
משפחות יקרות, בשירו "אחי הקטן" כותב אהוד מנור "הוא לא יהיה – לא אבא לא חתן, הוא רק אחי הקטן. והמרחק גדל כל הזמן זה שבינינו אחי הקטן". אין ביכולתנו לענות על פצעי הגעגוע והאובדן ועל כך צר לנו מאוד, אך נבטיח לחבק אתכן, לאהוב אתכן. נבטיח לבנות קשר חזק ותומך עם משפחות בוגרינו. זו חובתנו.
יום הזכרון הוא גם ציווי. ציווי להמשיך לבנות את המדינה ולחזקה, לבנות וליצור חברה יפה, שואפת שלום, מגובשת ודמוקרטית.
יום הזיכרון הוא ציווי לחנך את נערינו בכפר להשגת יעדים אלו שימשיכו את דרכם של הנופלים. ציווי להבטיח שלא לשווא היה המחיר.
היטיבה לבטא את היום נאוה סמל :
"הזכרון הוא כמו דופק.
אני רוצה להקשיב לדופק, להתנגח איתו,
ולא לשמוע אותו לפעמים כי אני רוצה לחיות,
אבל הוא שם כל הזמן"
בועז עידן
חבר ועד המנהל ומלווה פעילות בוגרי כפר הנוער ימין אורד